כן זה כואב. כשפתאום מגלים את העולם כפי שהוא, שלאנשים לא באמת אכפת, שלהורים לא באמת יש מושג איך לגדל ילדים. כשהפוליטיקאים מקיאים דולרים בזמן שמספר רחובות לידם יש ילד שהולך לישון רעב.
זאת הדואליות של המימד השלישי.
עם כל הקיצון שלה לטוב ולרע וכל הגוונים השקופים שבאמצע. אז כן, להתעורר ולהבין את כל זה, זה שובר. זה מנפץ את האשליה ולפעמים אנחנו נבהלים מהרעש. אנחנו מבינים שאין באמת סדר לדברים והכל בנוי על דעות של אנשים שחיו פעם. זה כואב להבין שגם אתם חלק מהבעיה. לפחות הייתם עד עכשיו. זה לא אומר שלא תעשו יותר טעויות בחיים או שלא תפגעו באחרים בזמן שאתם מפלסים את דרככם בהיותכם אנושיים.
זה יקרה. הכל קורה במעגלים. בא והולך, במחזורים.
ברגע שהמודעות לטבע החיים התעוררה אצכלם, דיגדגה אותכם עם השאלות על הקיום, אותן השאלות שרוב בני האנוש נמנעים מלחשוב עליהם - אין דרך חזרה.
המודעות קיימת שם, וזה בידיים שלכם מה אתם עושים איתה. לשים אותה בצד ולהמשיך לחיות כמו שחיינו עד עכשיו? לחקור ולפתח אותה עם כל כאבי גדילה הכרוכים בתהליך?
זה דורש אומץ.