אומץ

זה אמיץ. להרגיש זה אמיץ.

בני אנוש, רוב חייהם רק נמנעים מלהרגיש. בוחרים להרגיש דברים ספציפיים ומדחיקים את מה שלא נעים. זה הגיוני סה״כ, עד שההדחקות שלנו מקבלות ביטוי פיזי ואז אנחנו כואבים. ובגלל שאין באמת הפרדה בין החומרי לרוחני, הכאב הנפשי שלנו מקבל ביטוי פיזי. אפשר לבדוק ולחקור, לזהות את המיקום של הכאב ולבדוק אם אכן הצ׳אקרות שלנו יצאו מאיזון או שמדובר במערכת אמונות לקויה.

אומץ זה להרשות לעצמך להרגיש. ולהרגיש הכל-אכזבה, אהבה, פגיעות, חרטה,עצבות, מצפון, אושר, שמחה... להרגיש הכל מבלי להעביר כל כך ביקורת.

אנחנו נוטים לזכור את הדברים ה״רעים״ כי להם משקל כבד יותר בראש שלנו.בדקה אחת של סבל יש 60 שניות.

בדקה אחת של אושר, יש את אותן –60 שניות.

והן עוברות. הרגש שמלווה את אותן השניות יתחלף ב60 שניות של רגש אחר. המשקל האמיתי הוא שלנו, מה שאנחנו מייחסים לו חשיבות.

ההבנה שהכל זמני והכל עובר מאפשרת לדברים פשוט להיות.וכך, כל רגש מקבל את המקום שלו ואנחנו מפסיקים להתנגד לטבע החיים.

התנגדות זה קונפליקט, הלא מאסנו מקונפליקטים בחיינו? הכל עובר, תחיו בכאן ועכשיו ותגידו תודה על כל רגע 🤍