אני רוצה לדבר איתך על מימדים.
המימד הראשון והשני הם הפשוטים יותר. ללא מודעות וללא אגו. סוג של התקיימות טהורה בלי חוויוות ומורכבות.
המימד השלישי, זה המימד החומרי, המימד של האגו. המימד של הדואליות. של הטוב מול הרע. עד עכשיו רוב האנושות חיה במימד השלישי.
כלומר, מבחינתם יש שני קצוות של התקיימות - חיובי ושלילי. דברים טובים קורים או דברים רעים. גם נטרליות קיימת שם אבל היא די שקופה.
במימדים גבוהים יותר , הרביעי והחמישי אנחנו כבר עולים שלב, צעד הבא באבולוציית ההתקיימות.הם מאפשרים לנו לראות את הטוב שברע והרע שבטוב ולהבין שאין באמת הפרדה בין השניים. שהם משלימים אחד את השני.
ממש כמו יינג ויאנג.
אם להסתכל על זה מביחנת פיזיקה, כל דבר הוא בעצם תדר. ואם לחשוב על עצמינו בתור גוש אנרגיה - אז לכל אחד מאיתנו תדר אחר.
ככל שעולים בתדר, כך אורך הגל מתקצר.
ההתקיימות במימד השלישי היא ויברציה נמוכה יותר, ההתקיימות במימדים גבוהים יותר - ויברציה גבוהה יותר.
שניה אני אתן דוגמה - מצב אנושי טיפוסי.
קרה לכם שאתם פוגשים בן אדם ואתם פשוט יודעים שהוא איתכם על אותו הגל? הוא מבין את מה שרצית לומר עוד לפנישזה יצא לך מהפה.
זה אומר שאתם משדרים על אותו התדר. טלפתיה מתאפשרת כששני האובייקטים נמצאים בערוצים גבוהים.
מה קורה כשנפגשים עם אדם בעל ויברציה נמוכה יותר? שלום לכבדות ותסכול.
לא משנה כמה תנסו להסביר לו, הוא יבהה בכם עם מבט חלול של חוסר הבנה/קליטה.
ולמרות שאתה מדבר בשפה ברורה ומושגים מאוד ברורים - הוא פשוט לא מסוגל לקלוט את התוכן. אז זה בגלל השוני שלהתדרים שלכם, של המודעות וההתקיימות שלכם.